חוסר אונים נרכש הוא מושג פסיכולוגי המתייחס למצב של חוסר אונים, פסיביות ולחץ נפשי שאנשים עלולים לפתח כאשר הם מאמינים שאין להם שליטה על הנסיבות והקשר ביניהן לבין חוויות החיים.. מושג זה הוצג לראשונה על ידי הפסיכולוגים מרטין זליגמן וסטיבן מאייר בשנות ה-60.
מצב בו אזרחים נחשפים להתקפות טילים וחוויות טראומטיות אחרות באופן מתמשך, עלול להוביל למתח וחרדה כרוניים, שעלולים לתרום להתפתחות חוסר אונים נרכש היכול להתבטא בתחושות של חוסר תקווה וחוויה של חוסר יכולת לנקוט פעולה מכל סוג שהוא כדי להגן על עצמם או על יקיריהם.
מבחינת מה שקורה במוח בזמנים כאלה, המתח כרוני וההבנה שאין קשר בין סיבה ותוצאה מפעיל את מערכת תגובת הלחץ של המוח, הכוללת שחרור הורמונים כמו קורטיזול ביתר, ולכך יכולות להיות השפעות שליליות על התפקוד הקוגניטיבי, הרווחה הרגשית והבריאות הגופנית.
האמיגדלה, אזור במוח הקשור לעיבוד רגשי, יכול להפוך להיפראקטיבי, מה שמוביל לחרדה ופחד מוגברים לא תמיד בתאימות לגודל וחומרת האירועים בפועל.
מה אפשר לעשות כדי לעזור למוח?
1. תמיכה חברתית – חיבור לאנשים אחרים ושיח גורם להפרשת אוקסיטוצין ודופאמין שמורידים הפרשת קורטיזול ומפחיתים חרדה.
2. שמירה על אורח חיים בריא – שינה מספקת, אכילה טובה ופעילות גופנית, גם הם משחררים חומרים השומרים על בריאות המוח ומפחיתים תסמינים מיותרים.
3. שמירה על שגרה – המוח אוהב סדר. כל סדר שנעשה תמיד יגרום לנו להרגיש טוב יותר. גם סדר בשגרת היומיום רומז למוח באופן עקיף להפחית חרדת הישרדות.
4. עזרה מקצועית – לא להסס לפנות לגורמים מקצועיים כדי לקבל סיוע. לעיתים גם שיחה חד פעמית יכולה לעשות את ההבדל.
5. שליטה – אשנה את מה שאני יכול ואפסיק לחפש הסברים או הקשרים במה שאין לי עליו שליטה. ככה המוח מפסיק לקבל ארועים נוספים של חוסר קשר בין סיבה לתוצאה שמגבירים את חווית חוסר האונים.
6. עדכונים? – זה חשוב. אבל אנחנו מתפתים לעדכונים עסיסיים בזמן שמה שהמוח שלנו צריך זה להיות מעודכנים בכל מה שיכול להגן עלינו כמו פרוטוקולי בטיחות, נהלי חירום וכל מה שיכול לעזור להפחית את תחושות חוסר האונים ולהגביר את המוכנות וההיערכות לתרחישים השונים. בדרך זו אנו יוצרים קשר בין סיבה לתוצאה מה שחזיר למוח את חווית השליטה.
