מעשה בבן מלך שנפל לשיגעון (ההינדיק) הוא סיפור קצר מאת רבי נחמן מברסלב.
הסיפור מספר על בן מלך שנפל לשיגעון וחשב שהוא תרנגול הודו, מה שהביא אותו לכרוע ערום תחת השולחן וללקט פירורי מזון.
אביו המלך המודאג לא מצא לו מרפא.
עד הגיע חכם שהתחייב בפני המלך לרפאו.
התפשט החכם עירום וזחל אל מתחת לשולחן ללקט פירורים.
שאל אותו בן המלך מי הוא?
ענה לו החכם: תרנגול הודו, כמוך.
כותב רבי נחמן:
וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
או אז, ביקש החכם שיביאו לו בגדים, לבש אותם תוך שהוא מסביר לבן המלך שתרנגול הודו יכול להיות גם לבוש.
אחר כך קם מעל לשולחן לשבת על כיסא תוך שהוא מסביר לבן המלך שתרנגול הודו יכול לשבת גם על כיסא.
בהמשך, ביקש לעצמו כלי אוכל תוך שהוא מסביר לבן המלך שתרנגול הודו יכול לאכול גם מתוך כלים.
כך אט אט ריפא אותו.
הסיפור הזה מרגש בעיניי, היות והוא סיפור על חמלה.
אין פה עליונות של האחד על האחר, אין פה בחירה מה טוב בעיניי ומה לא. אין שיפוטיות.
חמלה הדדית.
כפי שכתב רבי נחמן: וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה עם זה.
התרגלות זה לזה דורשת אותנו לשבת יחד, זמן ואילו הכוונה ברגילים זה עם זה היא ביכולת לראות את האחר שווה לנו, חרף השונות בינינו.
האם אנחנו באמת בחמלה בתוך עמנו?
אני סבורה שזה דורש מחשבה נוספת.
