המציאות הנוכחית סוחפת את המוח האנושי למצבו הבסיסי ביותר: הישרדות.
כל המנגנונים הפיזיולוגיים הקשורים בסטרס מופעלים וההשפעה שלהם על כל אחד מאיתנו תלויה במגוון משתנים.
לרוב, האוכלוסייה תתחלק לשניים:
אלו שמנגנוני הסטרס יובילו את המוח שלהם לעוררות יתר – כלומר תדר גבוה של פעילות מוחית שהביטוי העיקרי שלו הוא חרדה, עודף מחשבות, עצבנות וכו'.
ואלו שמנגנוני הסטרס יובילו את המוח שלהם לעוררות בחסר – כלומר האטה בפעילות המוח שהביטוי העיקרי שלה הוא חוסר רצון לעשייה, תשישות ואף תחושת דיכאון.
אז מה עושים?
ראשית, מזהים לאיזו קבוצה אתם משתייכים.
אם לקבוצת התדר הגבוה אזי אפשר לנסות להוריד את התדר המוחי בפעילות שמוכרת לכם ככזו שמרגיעה אתכם –
מדיטציה, קריאה, צפיה בסרט, בישול, יצירה, עבודה וכו'.
יש לקחת בחשבון שלא תמיד ניתן להוריד את התדר המוחי כשרמות הסטרס מאד גבוהות.
במקרה כזה חשוב לנסות להמיר את הפעילות המחשבתית והחרדתית לפעילות אחרת שדורשת רמות קורטיזול ואדרנלין גבוהות, כמו ספורט או התנדבות למען אחרים באופן פעיל. כלומר להישאר בתדר מוחי גבוה אבל לתעל אותו להתנהגות מיטיבה.
אם אתם משתייכים לקבוצה השניה, בה התדר המוחי הוא נמוך חשוב לנסות להעלות אותו. הדרך הטובה ביותר היא למצוא משהו שמעורר אתכם למוטיבציה פנימית. לא חשוב מה תבחרו לעשות ובלבד שבחרתם לעשות אותו מתוך רצון והשתוקקות שלכם בלבד גם אם בסיסיים. מוטיבציה גורמת להפרשת חומרים המיטיבים עם המוח והתחושה המנטלית
הכללית ומשפיעים השפעה רחבה על כל החשיבה שלנו.
בנוסף, כל פעילות שמעודדת העלאת תדר מוחי תסייע. סיבוב בחוץ למשל גורם להפרשת חומרים מעלי תדר גם אם לא היה לסיבוב מטרה, תנועה, ספורט, למידה , עבודה בגינה, סידור ארונות וכו'.
לבסוף, כל פעילות שנתפשת אצלינו כקשורה לשמירה על עצמינו תרגיע את הסטרס ותתורגם כחווית שליטה. זו הסיבה שרבים מאיתנו בוחרים לבשל, לטפח את הגוף והעור ולשמור על בריאותנו.
