תקווה היא רגש חיובי עוצמתי ובאה לידי ביטוי במסלולים עצביים הקשורים בנוירוטרנסמיטורים דופמין וסרוטונין, המעודדים תחושות של אופטימיות ומוטיבציה.
בתקופות של מתח וחרדה שחרורם פוחת. אפשר לעורר את אותם מסלולים הקשורים לדופאמין וסרוטונין באופן אחר וברגע שהמסלולים "ערים" המוח יתגייס לייצר תחושת אופטימיות והתקווה.
זה כולל הצבת יעדים ברי השגה בכל תחום שהוא, פעילות זו מעוררת את האונה הקדם מצחית הקשורה למחשבה צלולה וקבלת החלטות. גם תרגול הכרת תודה והתבוננות במה שיש לנו מפעיל אזורים נכונים במוח המאפשרים לנו לפרש אתגרים כהזדמנויות לצמיחה (מה שקוראים לו "חשיבה חיובית"), זו הסיבה לתרגול הכרת תודה במדיטציה למשל. רשת חברתית תומכת מגבירה הפרשת אוקסיטוצין שמפחית חרדה ומגביר אמון, שמירה על אורח חיים בריא ותנועה תורמים כולם לעוררות מסלולים המסייעים לחשיבה מאוזנת ולחוסן מנטלי.
אז גם אם נדמה שקשה כרגע לקוות, תעירו את המוח ואולי זה יקרה בעקיפין...
